שמתי לב לעוד הבדל של "לפני" ו-"אחרי". אני מתכוון למהירות שבה אני עובר ממצב רוח נעים וכיף למצב רוח שפוף ושחור. זה לא קרה הרבה בעבר, וזה יותר ויותר קורה בעת האחרונה...
הנפש היא דבר בלתי מובן בעליל... גם אני איני מבין את נפשי. כמה שאנחנו קרובים, היא די עצמאית. קורה לי די הרבה, שאחרי שיחה ארוכה היא משתכנעת להתרומם ממקומות נמוכים... אבל קורה לי באותה מידה שמשום מקום היא מורידה אותי בחזרה לקרשים. עכשיו, זה נכון, הקרשים שלי באופן יחסי נמצאים במקום גבוה בטריבונה, אבל הם עדיין קרשים באופן יחסי...
לשמחתי לא התפרקתי באמת אף פעם. בעצם למה לשמחתי? אולי צריך להתפרק כדי שתהיה את היכולת להתחבר חזרה? ואולי בכלל התפרקתי ואני לא מודע לזה בכלל? מה זה בעצם להתפרק? להיות בדיכאון כל כך עמוק שלא מתפקדים? בכלל חוויתי דיכאון, או שאני סתם עצוב? יש הבדל? אני מגדיר (לעצמי וכעת לכם) שדיכאון הוא סוג של עצב שפוגע בתפקוד כלשהו, להבדיל מעצב, שיכול להיות קיים בלי להשפיע על ההתנהגות. הבעיה היא שאני לא יודע באמת כמה טוב אני מתפקד. אני מניח שסביר. הילדים והבית מטוקטקים (הייתי רוצה, זה עולה לי בדם!).... בעבודה בסדר.... אבל איך אני באמת יכול לדעת?
חסרה לי היד המשותפת שתטפח לי על השכם או לחילופין תוריד לי כאפה מצלצלת כדי שאתאפס... היום הכל תלוי בראיה שלי ובחוויית המציאות שלי...
שלכם,
האלמן הטרי
לשמחתי לא התפרקתי באמת אף פעם. בעצם למה לשמחתי? אולי צריך להתפרק כדי שתהיה את היכולת להתחבר חזרה? ואולי בכלל התפרקתי ואני לא מודע לזה בכלל? מה זה בעצם להתפרק? להיות בדיכאון כל כך עמוק שלא מתפקדים? בכלל חוויתי דיכאון, או שאני סתם עצוב? יש הבדל? אני מגדיר (לעצמי וכעת לכם) שדיכאון הוא סוג של עצב שפוגע בתפקוד כלשהו, להבדיל מעצב, שיכול להיות קיים בלי להשפיע על ההתנהגות. הבעיה היא שאני לא יודע באמת כמה טוב אני מתפקד. אני מניח שסביר. הילדים והבית מטוקטקים (הייתי רוצה, זה עולה לי בדם!).... בעבודה בסדר.... אבל איך אני באמת יכול לדעת?
חסרה לי היד המשותפת שתטפח לי על השכם או לחילופין תוריד לי כאפה מצלצלת כדי שאתאפס... היום הכל תלוי בראיה שלי ובחוויית המציאות שלי...
שלכם,
האלמן הטרי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה