יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

חדשות מסעירות....

טוב. לא יודע איך לכתוב זאת ואם זה נכון לחשוף כזה דבר, אבל זה קרה... השבוע נפגשתי עם מישהי. לא שכנה, לא חברה ותיקה, לא המוכרת הנחמדה מהמכולת, מישהי אחרת... אבל עובדה, אני כותב... כנראה שאם לא הייתי כותב הייתי מפספס את מטרתו של הבלוג, לחשוף את מה שעובר עלי, בלי מסכות ובלי צנזורה....

עכשיו עולה השאלה, איך זה, אחרי כל מה שכתבתי... אחרי האהבה עליה אני מצהיר פה שוב ושוב לאשתי, מצאתי את עצמי בחברתה של אשה אחרת... התשובה מאוד פשוטה אבל מאוד מורכבת...נתחיל עם זה שזה לא סותר דבר. אני עדיין אוהב ומתגעגע אל אשתי וככל שהזמן חולף הגעגועים רק מתחזקים...

אני אמנם מוקף חברים, משפחה, אנשים שאכפת להם, אנשים שרוצים בטובתי וכו'. אבל לאף אחד מהם אני לא מספר את הרגשות הכמוסים שעולים כאשר אני נכנס לבד בלילה למיטה, כאשר אני מתגעגע למגע אנושי-נשי, וכן, גם מין וקרבה...
מן הסתם לא אספר לאימי ולאבי שחסר לי הסקס.... אז טוב שיש לי את הבלוג...

כשאתה מוקף באובדן, ובחיי היומיום שלפתע אינטנסיביים פי 4 (גיליתי שעד שחלתה נשאתי רק ברבע מהנטל).... אז לפעמים ההרגשה שאתה בעצמך הולך לאיבוד. אתה חי בשביל לקיים את השגרה? אתה חי בשביל לגדל את הילדים? איפה המקום שלך?

המפגש שלי איתה הוא חלק מרצון לתקוע יתד גם בצרכים שלי.  תחילת עיגון עצמי בבסיסו של הר מאוד גבוה לקראת טיפוס לפסגתו...
המפגש שלי איתה הוא חלק מהרצון לגלות מה נכון לי יותר ומה פחות....

אותה אשה מקסימה, אינטיליגנטית ומושכת (דה), שנמצאת במצב דומה, ביקשה להרוות את צמאונה בצמאוני... זה היה מפגש חד פעמי, מסעיר ומהנה בכל מובן. לא היא ולא אני מעוניינים בהמשך, כי לא היא ולא אני פנויים מנטלית לאיזה שהוא המשך. אני נשאר במקומי והיא נשארת במקומה...

אתם בשוק? גם אני....
האלמן הטרי....

נ.ב.
גיליתי שחלק ניכר מהתגובות נעלם... אז אם אתם רוצים להגיב עדיף במייל anialmani@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה