יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

מזכרת מצמררת צופנת פני עתיד?

שוב פשפשתי במגרות, ונתקלתי בספר ציטטות אהבה שקניתי לה ב-2004 יחד עם מתנה ליום הולדתה ה-35. רשום שם "אנא פתחי בדף המקופל" וקראי את שלושת הציטטות הראשונות ואת הציטטות בעמוד ליד.
אז הנה הן:
"ללא צחוקה, אני מרגיש קור וריקנות גם בחדר מלא אנשים מפטפטים"
נ' נאידו

"כולם חושבים שאני קשוח, מצליח, מאצ'ו. רק היא יודעת. אני חלש, אני כמו כלבלב אבוד בלעדיה." 
יו קוטרל

"אני יודע לארוז בדיוק כמוה. אבל היא לא שוכחת את מברשת השיניים שלי."
פיטר סימונס.

ובעמוד ליד: "אם את נלקחת ממני, ולו רק בחלום, אני יודע מיד שברגע העדרך, אהבתי אלייך מפגינה את יישותה, ענק שבו דחוסים יחדיו כל האנרגיה של נפשי, וכל האופי של לבי."
ק' מארקס (1818-1883 במכתב לאשתו ג'ני)

למה דווקא בעמוד הזה? למה בחרתי דווקא את הציטטות הללו? האם שוב מדובר באקראי או שאני שוטה שמנבא איך ארגיש בעוד כמה שנים?