יום שני, 23 בספטמבר 2013

שיר אהבה ישן....

כל כך נעים להיתקל במקרה בדברי אהבה שנכתבו עבורה בתקופה שמחה בחיים....
בגלל שאני פה, אז אוציא אחד מהמגירה....

לוּ...

לו הייתי ימאי, הייתי משיט אותך
לו הייתי טייס, הייתי טס רק אלייך
לו הייתי מרצה, הייתי מדבר רק עלייך
לו הייתי סוהר, הייתי נותן לך לברוח

לו הייתי שחקן, הייתי מקריא לך מונולוג
לו הייתי אילם, הייתי מקיים אתך דיאלוג
לו הייתי מוכר הייתי נותן לך הכל בחינם
לו הייתי פרעה, הייתי משחרר בשבילך את העם

לו הייתי מתכנת, הייתי כותב לך תוכניות
לו הייתי שייקספיר, אז אתך, רק להיות
לו הייתי בנאי, הייתי בונה לך ארמון
לו הייתי ליצן, הייתי נותן לך בלון

לו הייתי לשונאי, הייתי ממציא לך מילים
לו הייתי סופר, הייתי כותב לך סיפורים
לו הייתי רב, הייתי שר לך את שיר השירים
לו הייתי אני, הייתי נותן לך אותי...


יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

הולכים אל הלא נודע...


בין יתר השעורים החשובים שאני עובר בשנתיים האחרונות בבית הספר של החיים, הפנמתי שיעור אחד חשוב במיוחד... הוא קשור לאמרה שכולם מכירים "אדם מתכנן תוכניות ואלוהים/הגורל צוחק". אני הייתי אדם מאוד מתוכנן. ידעתי היטב איך יראו חיי: מי בת הזוג האידיאלית בשבילי (כן, מצאתי אותה), כמה ילדים אני רוצה (כן היא ילדה לי אותם), באיזה בית ארצה לגור (כן אנחנו גרים בבית כזה), איך יראה מסלול הקריירה שלי (כן, צעדתי בו בבטחה) ובעצם הבנתם את הרעיון....
עד שבא אותו אלוהים או מר גורל וצחק לי ולאהובתי בפנים.
אפשר לקחת את התוכניות ולנגב איתם.... פתאום אין שליטה על הגורל... אפשר לנסות, אפשר להילחם, אפשר לעשות הכל... אבל לא אנחנו קובעים פה את גורלנו אלא הרפואה הזמינה, גודלו של הגידול, המיקום שלו, השלב שלו, התגובה שלו לכימותרפיה ולהקרנות.
חייה או מותה של אהובתי, נתונים ביד עלומה, שאי אפשר לדבר איתה בהיגיון, להסביר לה שזו אמא לילדים, אמא נהדרת, מישהי שעושה טוב בעולם הזה... אז למה לקחת אותה? אותה יד לא שומעת קול תחינה, לא שומעת תקווה להחלמה, היא לא שומעת דעתנו על הוגן ולא הוגן, היא לא מוכנה לקבל שוחד, היא לא מוכנה לעשות עסקאות, היא לא מוכנה להתגמש.... היא לא שומעת כלום. היא קובעת. תחיה! או תמות! 
אז אחרי שאותה יד קבעה שהיא תמות.... איך מתכננים הלאה. האם יש טעם לתכנן או פשוט הגיע הזמן להתחיל לחיות את החיים כי גם ככה "החיים קצרים". האם לא עשיתי את זה עד עכשיו? האם כל השנים הללו שבנינו את המשפחה לא היה לחיות? 
אין לי תשובות לכלום. אני הולך אל הלא נודע... ומה יותר מתאים בשלב הזה פשוט להקשיב לשיר הנהדר של דני סנדרסון...‏‏‏‏



ולמי שבא לזמזם:
הולכים אל הלא נודע 
אל הלא נודע 
אל הלא נודע 
הולכים אל הלך תדע 
אם זה טוב או רע 
שם בלא נודע 

בלי לדעת את גורלנו 
או מה יהיה 
כל אחד מנחש קדימה 
עד היכן שהוא רואה 

הולכים אל הלא נודע... 

תנסו לדמיין אותנו 
עוד שנים רבות 
לא פחות מסובך לקבוע 
מה יהיה עוד שתי דקות 

לא נודע, לא נודע... 

בלי לדעת את גורלנו 
או מה יהיה 
כל אחד מנחש קדימה 
עד היכן שהוא רואה 

אין לדעת מה יהיה 
אין לדעת מה נראה 
כל אחד מרחק מודד 
היכן שהוא שהוא עומד 

הולכים אל הלא נודע...

יום שני, 2 בספטמבר 2013

שנה טובה לך אבא... שנה טובה לך אמא?


ראש השנה מתקרב וכמו בכל שנה אני מתחיל לקבל טלפונים של שנה טובה... השיחה מתנהלת יפה, עד שמגיעים לקראת סופה, לשלב האיחולים. בשלב זה מורגשת לה  מבוכה קלה...מה מאחלים לאדם שעברה עליו שנה לא טובה בלשון המעטה?

אז חשבתי לשתף קצת מה עובר לי בראש כשאני שומע ברכות שכל אחד רגיל לקבל.... 
  • שתהיה שנה טובה - הרי לא משנה מה יהיה, יותר גרוע לא יכול להיות (למרות הנסיון המר אני דבק במחשבה הזו).... 
  • שתזכה להגשים את כל משאלותיך - אני חושב שהברכה המתאימה ביותר בנוגע למשאלות זה שאמצא משאלות חדשות, הקודמות נקברו יחד עם אהובתי... 
  • הרבה בריאות - אחרי שבעבר איחלו לנו בריאות והחלמה מהסרטן, והסרטן איננו, כמו גם אשתי... איחולי בריאות נראים לי לא רלוונטים, מה הכוונה? שלא אהיה מצונן? שלא אדבק בכינים? או שחלילה לא אחלה גם אני בסרטן...
  • בשורות טובות - המשיח יגיע? תחיית המתים? 
  • שנה פוריה - להיכנס להריון כבר לא נוכל, אז לפחות שהעצים בחצר יתנו פירות...
  • שנת אהבה - בדרך כלל כשמאחלים את זה מתכוונים לאהבה בין בני ובנות זוג... אני משאיר את זה פתוח כי האהבה שלי נתונה לה בלבד...
אעצור כאן כי עוד בטעות תחשבו שאני ציני וממורמר... ואני הרי שמח ומאושר לא?... ובגלל שאני כזה, אסיים את הפוסט הזה באיחולים (שמחים), שאני מאחל לעצמי (בשמחה) לשנה החדשה:
שאמצא את דרך אמת חדשה,  שאצליח להגשים לא רק את משאלותי אלא גם חלק מהמשאלות שלה (קשורות בעיקר לילדים), שאדע לקבל החלטות נכונות בנוגע אלי ולילדי, שהשמחה תבוא לי יותר בקלות ובלי רגשות אשם, שהזיכרון מאהובתי לא ידהה, כמו גם האהבה שלי ושל הילדים אליה, והכי חשוב, שאצליח לחיות בהתאם לתובנות הרבות שצברתי בשנתיים האחרונות... 

שנה טובה!
מהאלמן הטרי...